שכר

שאלה: האם מעביד רשאי לקזז דמי השתתפות בקורס הכשרה, שעה שמפטר עובד? (במצב בו העובד חתם על כך שדמי ההשתתפות יקוזזו משכר העבודה).

תשובה: סעיף 25 לחוק הגנת השכר, קובע כדלקמן: "לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:

(6) חוב על-פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על-חשבון חוב
כאמור יותר מרבע שכר עבודה;

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד
לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות."

מן המקובץ עולה כי המעביד רשאי לנכות משכרו האחרון של העובד את דמי ההשתתפות כיוון שהעובד התחייב בכתב כי דמי ההשתתפות יקוזזו משכרו (מעין פיצוי בגין ההכשרה). בדמ 6662/00 בלום גיל נ' קומטק בע"מ ואח', יישם בית הדין את חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 וקבע כי במידה וצדדים הסכימו מראש על שיעור פיצויים, יהיו הפיצויים כפי שנקבע, ללא צורך להוכחת הנזק. עם זאת קבע בית הדין כי אם ימצא שהפיצויים נקבעו ללא יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת חתימת ההסכם, רשאי יהיה בית הדין להפחיתם. על הטוען לכך שהנזק אינו סביר, יהיה להביא ראיות התומכות בטענה זו.
במקרה דנן יש לבדוק את העלויות בפועל בהם נשא המעביד לצורך הכשרת העובד, מידת ההבנה של העובד את התנייה שעה שחתם על ההסכם וכן את היחס בין סכום הפיצויים לשכר העובד (במקרה דנן יש לקחת בחשבון כי העובד השתכר בשכר מינימום).

שאלה: אני עובד בחברה כאיש מכירות, כאשר שכרי מורכב מבסיס ותמריצים חודשים. השכר הבסיסי מגיע לכ-50% בממוצע שנתי וגם פחות. מאז ומתמיד (7 שנים בחברה) הביטוח הפנסיוני שיש לי חל רק על השכר הבסיסי בלבד מה שמשאיר אותי עם פנסיה לא ריאלית כלל להשתכרותי האמיתית. שאלתי היא האם קיים חוק כלשהו המחייב את המעסיק להפריש גם בגין התמריצים החודשים, כמו הפרשות לקופת פיצויים?

תשובה: נכון להיום החוק אינו מחייב מעסיק להפריש לביטוחים סוציאליים (קרוב לוודאי כי בשבועות הקרובים יכול שינוי בנושא). הפסיקה קבעה כי עמלות המשולמות לאנשי מכירות מדי חודש ומהוות שיעור ניכר משכרם, יחשבו כחלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים.

שאלה: האם תשר למלצרים הוא נוסף לשכר או חלק מהשכר?

תשובה: בענף המסעדנות ובתי הקפה מקובל מאוד, כי שכרם של מלצרים מתקבל ישירות מהלקוחות אותם הם משרתים, בדרך של תשר או כפי שנהוג לכנות דרך תשלום זו – "טיפ", מבלי שהמעביד משלם מכיסו שכר לעובדיו. השאלה המתעוררת היא האם בדרך זו, בה מאפשר המעביד לעובד למלצר בעסקו תוך הסתמכות על טוב לב הלקוחות שיותירו שכר בידי המלצר, יכול המעביד לצאת ידי חובת תשלום שכר המינימום לעובדיו?

סוגית מעמדו של התשר זכתה במהלך השנים האחרונות להתייחסות מפורטות בפסיקת בתי הדין לעבודה. ההלכה המחייבת נקבעה בפסק דינו של כבוד השופט אדלר בעניין ד.ג.מ.ב מסעדות נ' ענבל מלכה, לפיה תשר המשולם ישירות למלצר מבלי שעבר דרך קופת המעסיק אינו יכול להיחשב כשכר עבודה ועל המעביד לשלם לפחות שכר מינימום בנוסף לתשר, ואילו תשר העובר דרך קופת המסעדה יחשב כשכר לצורך חוק שכר מינימום. הדבר נכון גם כאשר התשר עובר דרך קופת המסעדה באמצעות "קופת טיפים", כל עוד הסכומים נרשמים בספרי הלקוחות. ההסבר לכך נעוץ בעובדה, כי תשר שהמלצר משלשל לכיסו ואינו עובר דרך קופת המעביד אינו יכול לבוא בגדר "שכר עבודה", שכן התשלום ניתן על ידי הלקוח ולא על ידי המעביד. מדובר בשיטה שעל פיה לא ניתן לפקח על תשלום שכר מינימום והמעביד יכול להשתחרר מאחריותו לתשלום שכר מינימום. בשיטה זו יכול להיווצר מצב של ניצול המלצרים ולעיתים העדר תום לב של המעסיקים. מדובר בשיטה המזמינה אי תשלום דמי ביטוח לאומי ופוגעת בגביית מס. אם לא דיי בכך, הרי ששיטה זו מטעה את הלקוחות הסוברים לתומם כי ייעודו של הכסף שהותירו למלצר הוא תשר ולא סיוע למסעדה בתשלום שכרו. לעומת זאת, כאשר התשר עובר דרך קופת המסעדה, לא מתעוררת בעיה של פיקוח על תשלום שכר המינימום. המלצר יודע מהו הסכום שהתקבל כתשר והאם הוא זכאי להשלמת הסכום כדי שכר מינימום. בדרך זו, פועל המעביד בשקיפות מלאה בכל הנוגע לתשלום השכר, רישום התשרים ורישום הכנסות העסק. על פי שיטה זו שני הצדדים יודעים ובטוחים כי שכרו של המלצר לא יפחת משכר המינימום והם אף רשאים להסכים ביניהם כי אם סך התשרים עולה על שכר המינימום, יוותר הסכום העודף בחזקת המלצר.